"וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז".ספר מלכים א', פרק ז', פסוק כ"א
 

שני עקרונות מאפשרים את העולם, שאותם אפשר לדמיין גם כשני עמודים : אלו העמודים של בועז ויכין, הנקראים גם העמודים של המלך שלמה, כיוון שיצקו אותם כחלק מבית המקדש הראשון, שם הם הועמדו כחלק סימלי של הבניין , משני צידיו של שער הכניסה. לעמודים משמעות סימבולית שבאה לידי ביטוי גם במסורת ה"בונים החופשיים".

התמונה שלמעלה נעשתה על פי רישומים של רודולף שטיינר, פרשנות לשבעת החותמות מספר ההתגלות בברית החדשה. על ציורי החותמות אמר שטיינר שהם מתארים "אמיתות רוחיות ספציפיות, חכמה עתיקה שמתחדשת כל הזמן".

העמוד השמאלי, היוצא מבין גלי הים, מייצג את החכמה. כמו ריתמוס גלי הים, החכמה את כל ממלכות העולם ומאפשרת אותן, פועמת  במתווים ומחזורים רבים מספור. המקצב הוא שפת החכמה בעולם. העמוד השני, הניצב על אדמה מוצקה, מסמל את העוצמה, הכוח. כוח הוא ביטוי של הרצון, שגם הוא מאפשר את העולם,ויש לו את ביטוייו שלו בספירה האנושית.

אתאר שני דרכים לפרש את פעילותם של שתי העקרונות שמסמלים העמודים בתחום האנושי:

אפשר לראות את הביטוי העיקרי של עוצמה, או כוח, כעקרון מגביל ,שלוחץ את האדם ומנסה לנשלו מזכויותיו. ישנם מנגנונים רבי עוצמה, שיש לראותם כאחראיים לרבות מהמגרעות שחווה היחיד בחייו. משימתה של האמנות, בכליה היחודיים, להתעמת ולחשוף מבני כוח אלו, להציג את פרשנותה, ובכך,לתרום למאמץ האדם להשתחרר מאחיזתם של אלו על ישותו ושלילתם את חירותו. שאלות הנוגעות להכרת המהות הפנימית של האדם אינם חלק משיח זה.כוחו של היחיד נחווה רק דרך התנגדותו לעוצמתה של החברה, והעוצמה הגדולה יותר, הממסדית. חכמה נחווית כפקחות, שבאמצעותה אותם כוחות המדכאים את האדם נחשפים ומנגנוניהם מובנים. בואו נראה כיצד מתוך ראייה כזו יכול אמן מודרני לגשת לעבודתו:

הוא חווה כוח כביטויים של מנגנוני שליטה, שמתנים את אופני התנהגותו וחשיבתו , במגוון דרכים. הוא מקדיש את עצמו למיפוי והבנה של מנגנונים אלו, במטרה להבין באמצעותם את עצמו. כדי לעשות זאת הוא משתמש בעקרון המתבטא בעמוד השני , חכמה. הוא מקבל את התרשמותו על הטבע האנושי ממה שתואם את אותה ראייה כוללת, ולכן פונה לפרשנות המדעית לצורך הבנת מהות האדם, וכדי להבין מתוך כך את הסיבות והדרכים בהם הם מצליחים לשלוט בו. בעשייתו , חושב אמן כזה שהוא תורם לקידום חירותו של האדם ושחרורו מעול. 

דרך אחרת לפרש את העמודים יכולה להיקרא קורנת, משום שהיא מייחסת לאדם מרכז, אגו, שהוא רוחי ונצחי , ומכאן גם משמעות אחרת באשר לאינדיוידואליזם ,האני האנושי, ומה יכול להוות לו השראה ולהניע אותו לפעולה. כאן, האלמנט הנסתר , הרוחי, גם בתוך האדם פנימה, וגם בעולם שבחוץ, הוא חשוב ואפילו מכריע. העוצמה כאן היא תכונה פנימית, הנולדת וניזונה ממקורות רוחיים, ומתוך כוחותיה נולד החיפוש אחר החכמה, ונוצר האומץ והמאמץ הכנה לחדור דרך צעיף האשליה  העצמית, והצעיף העוטף את תופעות העולם החיצון והחברה האנושית.

הפענוח שהחוכמה נדרשת לו הוא פענוח חידת האדם , ולא פיצוח מנגנון דיכוי ושליטה ,מתוך הבנה , שבאדם המכיר את עצמו ומהותו שלילת החירות האמיתית אינה אפשרית. אין נובע מכך שלילת האפשרות לדיכוי או שליטה מצד גורמים בחברה , אלא שימת הדגש לשינוי בתוכן , ולא בצורה.  

​

 גישה זו נסמכת ומכירה בכך שבני אדם יכולים להגיע לידיעת והבנת כל תחומי הפעילות וההוויה של ישותם, בין היתר באמצעות תפישות החושים. אלו לא רק יצוג , הם מעוררי הנפש , שמלמדים אותנו על העולם שמעבר לחושי. אין גבולות ליכולת ההכרה , ולכן לא צריך להיות גבול או תחום לאותו חיפוש , או לביטוי של אותו חיפוש , רעיוני, מושגי או אחר. 

פסל ה-"א" הוא התשובה שלי לאותה ראית עולם הרואה בחוקי העולם הנצפה, בחומריו, באור באש , במים, רק  יצוגים שמפנים להמשגה. דרך הפסל אני מנסה להראות שהחוקים האלה , היצוג הזה , אמנם מפנה לרעיונות ומושגים, אבל אלו בתורם נטועים ברוח שהיא ליבת האדם והפעילות האנושית. כך שנוצר חיבור עמוק בין התפיסה החושית וההמשגה הרעיונית, לבין האגו  ,האינדויודואל בעל התודעה ההכרה העצמית והחירות.

​

מדוע בחרתי ליצור את פסל ה-"א", הקשור למורשתי האישית, דווקא בארמניה?

 

בחוויתי האישית, כל רעיון אירוח האמנים בין מדינות, יוזמה מבורכת לכל הדעות , מנוצלת ברמה הכלל עולמית, באמצעות משרדי תרבות של מדינות , אוצרים , מוסדות חינוך וכל היתר, כדי לקדם תפיסת עולם שהיא שגויה בעיני , ובאמצעות טיפוחה , העשייה האמנותית סובלת , ורמתה ירודה.  מצופה ממני להגיע לכאן, לחוות את ה"מצב" המקומי, ובעזרת יכולות הביקורת המפותחים שלי , כאמן, או כמו שזה מכונה בימינו ביהירות - בעזרת "חשיבתי הבקורתית" , ליצור אמנות שתשקף את תובנותי, ואולי אף תצליח "להתכתב" עם תובנותיהם של אותם אינטלקטואלים מיובשים של תיאוריות האמנות, ובכך תסופק ליטרת הבשר שלי, או ליתר דיוק המלל. כך  יוכלו לקטלג את עבודתי, ולהפכה לקור נוסף ברשת קורי העכביש המושגי שעליו שוקד עולם האמנות באמצעות פועליו, בעיקר כדי להצדיק את קיומו. חילופי תרבות מהסוג הזה הם בעיני ההופכי לכל ביטוי אינדיוידואלי. תקשורת רגילה המתרחשת מאליה בין אדם נורמאלי המגיע למקום חדש ומתקבל בברכה ובסקרנות טבעית , די בהם כדי להעשיר את שני הצדדים בתובנות ורגשות , שאין שום צורך או תועלת להעבירן איזשהוא מיצוי אמנותי מלאכותי ומופרך. אך מה בעצם עומד מאחורי גישה זו שאותה מקדמים בתוכניות אירוח כאלה? 

היא מתבססת על ההנחה,  שהאדם הוא שילוב של תורשה וסביבתו החברתית, תרבותית ופוליטית, ותו לא. לכן, בכך שאחשף לנראטיבים נוספים, אעשה עשיר יותר, אוניברסלי יותר כאדם. אני מאמין שהדברים הלו הם רק המעטפות של גרעין רוחי, ליבת עצמיות חופשית ,אינדיוידואלית,יצירתית, שממנה ניצתת כל עשיה אמנותית אמיתית. כאשר קיומה של ליבה זו מוכחש, הגיוני לחלוטין להאמין שהיחשפותי לתנאי מחיה ותרבות אחרים יעשו אותי אוניברסלי יותר, ובכך תקודם האנושות כולה. אני לא מאמין בבני אדם אוניברסליים, וגם לא במוסר אוניברסלי או בחוקי אנוש אוניברסליים.

אני מכיר , ומאמין, בבני אדם אינדיוידואלים, וככל שעצמיותם חודרת יותר מבעד למעטפות ההתניה שלהם, כך גדל הפוטנציאל ליכולתם לעורר השראה בבני אדם אחרים. תקשורת באמצעות אמנות המתייחסת לאותן מעטפות מותנות הינה מלאכותית ומזויפת. אנו נתקעים דרכה בעבר ובקליפה המתה של הדברים, כשאנו משתמשים במילים גבוהות כמו "מסורת" , "מורשת תרבותית", "נראטיבים". והדבר העיקרי , היא נעדרת את ניצוץ האינדיוידואל הנמצא בהווה.

חוכמתה של  הגיאומטריה המקודשת תוכל לתת ביטוי חזותי למה שאני מנסה לומר, באמצעות הסמל הידוע כ"וסיקה פיסקיס" (מלטינית: Vesica Piscis). 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

ציור של וסיקה פיסקיס ,   Charles gilchrist ,מומלץ לבקר באתר העבודות שלו

סרטון טוב שלו על תפיסתו את העקרונות של הבריאה הקוסמית ומקומה של גיאומטריה מקודשת  , וסרטון נוסף על  ווסיקה פיסקיס  

​

מהו עבורי הבסיס לתקשורת נושאת משמעות ופירות בין אנשים?

השמש מייצגת את האגו הקארמתי, הליבה הרוחית של קיום האדם האינדיוידואל, שיש לכל אחד ואחת מאתנו. הוא יורד לקיום ארצי, נושא עימו את מטענו הקארמתי ומשימותיו (פרי החלטותיו בעולם הרוח), שהם תוצאות חייו הקודמים הרבים על פני האדמה. לפני ירידתו, הוא מתאים את עצמו לזרם תורשה השייך לגזע מסויים, לעם מסויים, ובונה, תחילה רוחית, את גופו בהתאם לזרם זה. המעגל השני הוא הירח, שמייצג כל מה ששייך לקו דם ספציפי, לגנים , לתרבות שאותם אימצה הנפש טרם ירידתה, ושממנו מורכבת זהותה ונסיבות חייה הארציים.

התחום שבו שתי המעגלים חודרים זה את זה, מסמל את מה שעשה האינדיוידואל במציאות מהחיים שאותם יעד לעצמו מעולם הרוח, טרם ירידתו. כלומר , הדרך שבה האני הנצחי של האדם מתגשם ופועל, מפלס את דרכו, בתוך גבולות ההתניות הארציות, כפי שאלו משתקפים בביוגרפיה שלו. מה שנמצא מחוץ ל"שקד" (כך נקראת הצורה הנוצרת בין שני העיגולים), מצד מעגל השמש, הוא תחום הרוח, ולשם נמתחים כל אותם חוטים בלתי נראים הקושרים אותו עם האני הגבוה שלו ,נשמות הקשורות אליו בעולם הרוח, ואף עם הישויות הרוחיות שאליהן קשור העם שאליו נולד. 

מה ששייך למעגל הירח שאינו בתחום המשותף למעגל השמש, הוא כל מה שמת , כל מה ששייך לעבר, שפעם ביטא ובנה את המין , הגזע והעם, ונכתב בהיסטוריה, וביום יום מתבטא במנהגים ומסורות. עבר זה יכול להתחיות רק דרך האגו, כאשר הוא מואר על ידי האני. במילים אחרות, כאשר הוא נחווה ומהווה השראה מהצד הרוחי שבו.  כך הוא הופך בסיס לדמיון מוסרי. באיור , צד השמש הנראה לאין הוא זה שמחוף לשקד , וזה תיאור נכון, כיוון שההשפעות הפועלות רוחית על חייו של האדם שרירות וקיימות, הן אמיתיות,  בעוד שלגבי החיים עצמם, השקד, אין לדעת מה יעשה האדם אם חייו , הדבר תלוי במידה רבה בו עצמו.

אך לגבי הירח, האיור חוטא לאמת, שכן הצד הנראה של הירח הם תנאי הקיום שאליהם נכנס האדם - השקד עצמו: תורשה , עם, הורים, מצב חברתי , אפלו קווי אופי מסוימים משותפים עם בני עמו, אך מחוץ לשקד בספירת הירח יש חושך, זהו העבר המת, העובדות המתות, - זהו הצד האפל של הירח.

​

זהו השיח שאליו שואפים, ואותו מקיימים, במסגרת חילופי התרבות האמנותיים הממסדיים האלה - שיח בו מנסה כל צד להכיר ולהתחבר לצד החשוך בירח של האחר.